פסק-דין בתיק ת"א 631-04

(בעניין הנתבעת 1)

      גדר המחלוקת

1.      זוהי תביעה להטבת נזקי גוף אשר נגרמו על פי הטענה ביום 30.3.04 בעת היות התובעת תלמידת תיכון. טענתה העובדתית של התובעת היא כי פציעתה באותו יום, אשר קרתה בעת טיול שנתי בצפון הארץ, התרחשה על ספינתה של הנתבעת 1, בעת שיט בכנרת. התובעת טוענת כי החליקה על רצפת עץ בסיפון העליון של הספינה.

2.      בשלבים דיוניים קודמים נתבעו גם משרד החינוך וכן מוסד הלימודים "עטרת אסתר". התובעת חזרה בה ביחס למשרד החינוך, וביחס ללבית הספר ניתן פסק דין בהעדר הגנה (פסיקתא מיום 20.10.10). לפיכך, פסק דין זה עניינו היחסים בין התובעת לבין הנתבעת 1 , הלוא היא "לידו ספינות מסעדות בע"מ" (להלן: "הנתבעת").

3.      התובעת מייחסת לנתבעת רשלנות בכך שאותה רצפת עץ עליה החליקה הייתה חלקה מאוד, רשלנותה של הנתבעת התבטאה בכך שאותו סיפון עץ היה שמנוני כאחרי "פוליש", רטוב וחלק מאוד. כך, למרות שהתובעת לא רקדה עם חברותיה, ולא עשתה כל פעולה חריגה, החליקה ונפצעה.

4.      התובעת הציגה נתונים אודות נכות רפואית ותפקודית, ודורשת פיצוי הולם.

5.      עצם הפציעה מנפילה באותו יום, בעת הטיול השנתי, מופיע בתיעוד רלוונטי מהתקופה. הנתבעת אף מצאה תיעוד לכך שבית ספרה של התובעת אכן שילם על שיט ביום האמור. אולם, הנתבעת מכחישה הטענה כי הפציעה ארעה בעת  השיט, כי היו ברשותה באותה עת ספינות עם סיפון כפול שלהם רצפת עץ, כי עשו פעולות ניקוי היכולות להביא להחלקה בימים בהם הספינה הייתה פעילה או כי ייתכן בכלל שהסיפון העליון היה רטוב, בשים לב למרחק בינו לבין מפלס מי הים. לפיכך דורשת הנתבעת לדחות את התביעה.

6.      לעניין האחריות הוצגו מטעם התובעת שני תצהירים, שלה ושל אמה. אולם לבית המשפט התייצבו גם עדים נוספים, אחיה וחברתה, אשר העידו על נסיבות קרות התאונה. כן הוגשו מסמכים רפואיים ואחרים כדי ללמד על הנסיבות. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מטעם המנהל, אליו נספחו תמונות של אוניות להדגמת טענותיו ונספחים נוספים. 

ראיות התובעת  

7.      מטבע הדברים העדות העיקרית הייתה של התובעת בעצמה. עדותה הראשית ניתנה ב תצהיר לפיו בעת התאונה הייתה בכיתה י'. לדבריה למדה אז בבית ספר חרדי ובמסגרת הטיול השנתי עלתה על סיפון אוניית הנתבעת עם בנות כיתתה ועם הצוות החינוכי. לדבריה הרצפה הייתה "רצפת עץ שמנונית, רטובה וחלקה". התובעת העריכה בתצהירה כי השמנוניות נבעה מ"ווקס", אך ציינה שייתכן כי הדבר נבע מגורם אחר. עוד סיפרה התובעת בתצהירה כי לא רק היא החליקה, אלא גם חברות אחרות החליקו על רצפה זו.

8.      התובעת מספרת כי כרבע שעה אחרי העלייה על הסיפון, בשעות הערב המאוחרות, "מצאתי עצמי על הרצפה כשרגלי כואבת כאבים עזים ומיד אחרי כן רגלי החלה להתנפח". התובעת מדגישה כי בסיפון היו רק בנות, וזאת של בית ספר שחינך לצניעות ואיפוק. לכן לא היו דחיפות או השתוללויות. לדבריה היא רק הלכה על הסיפון,לא רקדה בעת האירוע ואף נעלה נעלי ספורט.

9.      כאשר הכאבים לא חלפו הוזעק חובש מהסיפון התחתון שם שהו "הבנים". זה אבחן כי מדובר בעניין רציני המצריך פינוי. התובעת סיפרה עוד כי הצוות הרפואי שהגיע למקום התקשה לפנותה בשל התאורה הדלה ובשל חשש להחלקה נוספת על הסיפון החלק, השמנוני והרטוב. עוד לדבריה הוריד אותה הצוות הרפואי באלונקה לאמבולנס בו נלקחה לבית החולים פורייה, שם קובעה הרגל ומשם הועברה באמבולנס פרטי לבית החולים אסף הרופא. המדובר בבית חולים קרוב יותר למקום מגוריה, וזאת על פי הנחיות הרב איפרגן "הרנטגן", שהיה מקובל על הוריה של התובעת.  

10.  התובעת בתצהירה ממשיכה ומפרטת את נזקיה.

11.   לתצהירה צורפו מסמכים המתארים את האירוע, אשר נוסחו קרוב יחסית לאירועים. במרכזם, טופס תביעה לביטוח של בית הספר אשר מולא כחצי שנה לאחר האירוע. נרשם כי מנהלת בית הספר, גב' ברכה דרשן (ז"ל) הייתה עדה למעשה. כן נרשם כי "תוך כדי טיול מטעם בית הספר החליקה דניאלה על רצפת עץ וכתוצאה מכך נפלה ונחבלה בקרסול ימין". מסמך קרוב יותר לאירוע הוא סיכום המחלה מבית החולים "אסף רופא" נרשם "במהלך טיול נפלה ונחבלה בקרסול ימין". כן נרשם כי סבלה משבר והיא נותחה.

12.  במסגרת החקירה הנגדית הסבירה התובעת כי מדובר היה בבית ספר קטן ובו פחות מ- 20 תלמידות בשכבה. כל בית הספר,  6 כיתות, עלו לספינה. הבנים של אותו מוסד, שלמדו ב"תלמוד תורה" נפרד ולא טיילו איתם במשך היום, הגיעו גם כן לספינה והיו בסיפון התחתון. היא זכרה שני אנשי צוות שהיו במקום, המנהלת והמזכירה, אך לא זכרה מי עוד היה במקום. כן עמדה התובעת על כך שעוד בנות מעדו והחליקו. 

13.  הוצגו לתובעת תמונות של אחת מאוניות הנתבעת (הנספחים לתצהיר מנהל הנתבעת). לדבריה, אפשר שהמבנה הכללי היה דומה. אולם, לגבי הרצפה (נספח 2 לתצהיר הנתבעת) לא הייתה זו רצפה כנראה בתמונה, אלא "רצפת עץ חומה, חלקה ומבריקה". לעניין הרטיבות, לשאלה אם מישהו ביקש מהעובדים לייבש את הרצפה השיבה התובעת "זה לא משהו שרטוב אלא משהו שטבוע ברצפה. לא משהו שניתן לניקוי". כן זכרה כי עלתה במדרגות להגיע לסיפון העליון.

14.  לעניין האירוע עצמו אמרה התובעת כי זה התרחש לאחר שכבר יצאו להפלגה, אך לא זכרה כמה זמן אחרי תחילת ההפלגה. לדבריה, הכול ראו שהיא נפלה, המנהלת ניגשה אליה וגם חובש, שלא נגע בה על מנת שלא לגרום לעוד נזק, וביקש להזמין אמבולנס. המתלוננת סיפרה שהספינה הוחזרה לחוף אותה הורידו עם המנהלת ואת יתר הבנות החזירו לשיט "כדי לא להרוס להן את הטיול" (עמ' 13).  

15.  ב"כ הנתבעת הפנה את שימת לבה של התובעת לטענתה שצוות האמבולנס התקשה לפנותה. על כך השיבה "אני מדברת על הירידה במדרגות ששם היה רטוב. .... שהם ניסו דרך איך לצאת מהספינה כי הם חששו שהייתה רצפה עם מים והם חששו שאני אפול... " (עמ' 14).

16.  התובעת נשאלה לגבי חסרים לכאורה בראיות שלה. היא נשאלה על כך שלא הובא מסמך מטעם צוות האמבולנס אודות פינוי מאוניה, לא הובא מסמך מבית החולים פורייה לשם פונתה בראשונה, לא צוין בתביעה לביטוח הראשון כי מדובר באירוע שהיה על אוניה ולא צוינה שעת האירוע, אף לא הובאה פנייה מסודרת לתובעת בטרם הגשת התביעה. לתובעת לא היה הסבר לחוסרים אלה.